גז"ד לנאשמת תושבת קריית חיים, שהורשעה בשוד קשיש ביחד עם אחר לאחר שהוציא כספו מהכספומט

בענין נאשמת מס' 2 בלבד

1.         העבירות בהן הורשע  הנאשמת:

            הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בעבירות לפי סעיפים 402(ב) + 29 וכן בעבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום בו הודתה הנאשמת, היא שדדה ביחד עם הנאשם האחר, מרדכי זוהר, כסף מהמתלונן, יליד 1928, זאת כאשר המתלונן משך את הכסף ממכשיר הכספומט. על פי עובדות כתב האישום, כפי שתוקן, המתלונן נאבק בנאשמת כך שכל צד מושך את הכספים. הנאשם השני אחז במתלונן ואיפשר לנאשמת להוציא ממנו את השטרות. בסופו של המאבק נשאר חלק מהכסף אצל הנאשמת וחלקו אצל המתלונן. היא והנאשם זוהר נמלטו מהמקום.

            יצוין להשלמת התמונה כי בית משפט זה עיין בחומר הראיות. השוד עצמו בוצע בתא מכשיר הכספומט וצולם במלואו במצלמת האבטחה . מצאתי לנכון לציין זאת מאחר ושיקולי בית המשפט לעניין העונש מביאים בחשבון את העובדות בהן הודתה הנאשמת ואת מה שניתן לראות בקלות ובברור בצפיה בסרט הצילום.  

2.                  הטיעון לעונש:

ב"כ המאשימה עותרת לגזור על הנאשמת עונש של מאסר ממושך. מדובר בעבירה של שוד קשיש. לנאשמת עבר פלילי עשיר הכולל 7 הרשעות קודמות בגין 17 עבירות שונות. את עבירת השוד הנוכחית ביצעה פחות משבועיים לאחר ששוחררה שחרור מוקדם ברישיון ממאסר קודם, זאת כאשר תלוי ועומד כנגדה מאסר מותנה בר הפעלה. עוד מציינת התובעת את הנזק שנגרם למתלונן אשר חושש לצאת את ביתו. בנסיבות אלו, בשים לב לחומרת העבירה ובשים לב לעברה של הנאשמת עותרת המאשימה לגזור עליה מאסר ממושך וכן להפעיל את המאסר המותנה במצטבר. 

ב"כ הנאשמת ציין את הרקע האישי של הנאשמת, את מחלתה הקשה בגינה איבדה את ראייתה בעין אחת והיא בהליך התעוורות בעין השנייה. בכל הנוגע לנסיבות, מציין הוא כי מדובר במעשה שוד שהוא במדרג הנמוך בחומרתו של עבירות השוד, למעשה קרוב יותר לתקיפה לשם גניבה וגניבה. בנסיבות אלו ביקש הסנגור שלא למצות את הדין עם הנאשמת, הצפויה גם להפקעת רישיון ומאסר נוסף של חמישה חודשים.

הנאשמת הביעה חרטה, ביקשה את רחמי בית המשפט וביקשה כי תצא מהכלא בטרם תאבד ראייתה כליל.  

3.         שיקולי בית המשפט לעניין הענישה:

          קשה למצוא נקודות לזכות הנאשמת, למעט העובדה שהודתה מיד בפתח משפטה. מדובר בנאשמת שאת העשור האחרון מבלה כמעט בעיקר בביצוע פשעים. לחובתה 7 הרשעות קודמות ב 17 עבירות שונות, בעיקרן עבירות סמים ורכוש. ביום 29/1/08,  17 ימים לפני מועד האירוע, הורתה ועדת שחרורים בכלא איילון על שחרורה המוקדם על תנאי ממאסר, זאת חרף התנגדות ב"כ המאשימה, והכול כדי לתת לנאשמת הזדמנות לעלות על דרך הישר. חרף זאת, וכאשר תלוי ועומד נגדה מאסר מותנה בן 12 חודשים, לא עמדה הנאשמת בפיתוי ועוד בטרם יבשה הדיו על החלטת ועדת השחרורים ביצעה הנאשמת את העבירות נשוא כתב האישום בו הורשעה בפני.

          לפני למעלה משבועיים בלבד הדגיש בית המשפט העליון את החובה להחמיר בעונשם של שודדי קשישים(ע"פ 7961/07 מדינת ישראל נ' אריק שכטר, (2008) פסק דין מיום 19/3/08).  אמנם שם מדובר במקרה של שוד אלים ואכזרי, בשונה מנסיבות המקרה שבפני אליהן עוד אתייחס, עם זאת לא ניתן להתעלם מהנחייתו של בית המשפט העליון, ובמיוחד בנסיבות האישיות של הנאשמת החוזרת לבצע עבירות מיד עם שחרורה על תנאי ברישיון. מכאן הקושי במציאת נקודות לזכות הקלה בדינה של נאשמת זו.

          עם זאת, וחרף חומרת העבירה, לא מצאתי מקום להחמיר בדינה של הנאשמת. הנאשמת הודתה בביצוע עבירת שוד, ומאחר וביצעה את השוד עם אחר נופל האירוע בגד החלופה המחמירה של עבירת השוד. עם זאת לא ניתן להתעלם מנסיבות המקרה. על פי העובדות כפי שהוכחו מדובר בעיקר בניסיון לכייס כסף מהמתלונן. ככל שהופעל כוח פיזי במישרין על גופו של המתלונן היה זה ע"י הנאשם הנוסף שאחז בגופו. אמנם לשני הנאשמים אחריות משותפת לכל פעולה ואולם בפועל היה בהתנהגות הנאשמת בעיר בגדר של גניבת כסף מידיו של המתלונן, כאשר רכיב האלימות בוצע בעיקרו ע"י הנאשם הנוסף. גם אלימות זו הייתה במדרג הנמוך ובפועל לא נגרמו חבלות גוף.

          בהביאי בחשבון את נסיבות האירוע וחלקה של הנאשמת במעשה, ובהביאי בחשבון את הודאתה המיידית, סבור אני כי ניתן להביא עובדות אלו לכף זכות. עוד לקחתי בחשבון את מצבה הרפואי, כפי שעלה מתיעוד שהוצג לעיוני. אמנם מחלה שאינה מונעת ביצוע עבירה אינה צריכה להוות נימוק של ממש להקלה בעונש. עם זאת סבור אני כי ניתן לתת לה משקל מוגבל, בנסיבות העניין. 

          לא מצאתי לנכון להתייחס במסגרת שיקולי לעובדה כי ככל הנראה יופקע רישיונה של הנאשמת והיא תרצה תקופת מאסר נוספת. מעבר לעובדה שעניין זה הוא בסמכות ועדת שחרורים הרי שגם הנאשמת לא הביא עניין זה בחשבון במסגרת שיקוליה עת בחרה לבצע עבירה, ואין סיבה שעובדה זו, שצריכה להיזקף לחובתה, תישקל בפועל לכף הזכות. 

          עוד סבור אני כי יש מקום לחייבה בפיצוי המתלונן, על אף שברור כי יקשה עליה לפצותו. הכלל צריך להיות כי מי שפוגע באדם יפצה אותו על נזקיו, זאת ללא כל קשר לענישה. לא מצאתי מקום לחרוג מהכלל.  

4.         סיכום הענישה וגזר הדין:

            בסיכומו של דבר בשים לב לכל האמור לעיל אני גוזר את דינה של הנאשמת כדלקמן:

            אני גוזר על הנאשמת 36 חודשי מאסר  מהם 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי. התנאי הוא שהנאשמת לא תעבור בתוך 24 חודשים ממועד שחרורה ממאסר על העבירות בהן הורשעה וכן כל עבירת רכוש שהיא פשע או עבירת אלימות פיזית שהיא פשע ותורשע בגינה.

            אני מורה על הפעלת המאסר המותנה שנגזר על הנאשמת בת"פ 622/07 של בית משפט השלום בקריות שמשכו 12 חודשים. מחצית התקופה תרוצה בחופף לעונש המאסר שנגזר ומחציתה במצטבר.

            סה"כ תרצה הנאשמת 30 חודשי מאסר בפועל שמניינם מיום 18/2/08, מועד מעצרה. המזכירות תכין פקודת מאסר בהתאם.